הסטוריה

קפואירה (Capoeira) הינה אמנות לחימה הניכרת בתנועותיה הריקודיות, אשר נוצרה בברזיל על ידי עבדים ממוצא אפריקני. הקפואירה פופולרית בברזיל במיוחד, אך בסוף המאה ה-20 צברה פופולריות גם בשאר העולם, בדרך כלל בזכות מטיילים ששבו מברזיל. שורשי הקפואירה הניכרים עד היום מתייחסים לאלמנטים של קרב הכוללים התקפה והגנה, אך המינוח המקובל בקפואירה הוא של "משחק". יש הרואים בקפואירה ריקוד, שכן המשחק מלווה בנגינה ושירה. ישנם סגנונות משחק שונים, בהם הדגש הוא על מרכיבים שונים במשחק - אקרובטיים, לוחמניים, קצביים או אסטרטגיים.

היסטוריה
שורשי הקפואירה
יסודות הקפואירה הונחו במאה ה-16, בתקופת הכיבוש הקולוניאלי של פורטוגל בברזיל, שבה הובאו לברזיל עבדים ממערב אפריקה, בעיקר מסודאן, אנגולה, קונגו ומוזמביק. תהליך ההומוגניזציה שעבר על אוכלוסיות עבדים שונות אלו שימש זרז לפיתוחה של הקפואירה כאמצעי להגנה עצמית, שימור המסורת והעלאת מצב הרוח. ישנם היסטוריונים המאמינים כי הקפואירה הושפעה רבות גם בידי ילידי ברזיל האינדיאנים ותרבותם. העבדים, ששאפו לצאת לחופשי, היו חייבים להתאמן על מנת להילחם על חירותם, אולם לא יכלו להתאמן בלחימה עקב החשש שיתגלו בפעילות מעין זו וייענשו. על כן שילבו בלימודי הלחימה מוזיקה ותנועות של ריקוד, כדי שלא יעוררו כל חשד בשעה שהתאמנו.

היסטוריה מאוחרת
ב-3 במאי 1888 הכריזה הנסיכה איזבל על ביטול העבדות בברזיל בזמן שאביה המלך היה בביקור בארצות הברית. שנה לאחר מכן, עם ההכרזה על רפובליקה פדראלית, איבדה הדת הקתולית את המונופול בברזיל, דבר שאיפשר לתרבויות האפריקאיות לצאת מהמחתרת בה התקיימו.

עם שחרורם נפוצו העבדים האפריקאים בערי המדינה. בשל מחסור קשה בתעסוקה נוצרו כנופיות פשע רבות במורכבות מעבדים משוחררים. העבדים המשוחררים המשיכו בתרגול הקפוארה, וכך נוצרה לה תדמית חתרנית ופושעת אשר הובילה להוצאת הקפוארה מחוץ לחוק בשנת 1892. למרות החקיקה המחמירה והאלימות המשטרתית כנגד העוברים על החוק, הקפוארה לא נעלמה אלא הפכה מחתרתית - הרודות (roda, הגיה:הוֹ‏דָ‏ה, היא מעגלי לחימה בה נלחמים שני קפואריסטות אחד כנגד האחר) הועברו למקומות שאפשרו נתיבי מילוט רבים והלוחמים אימצו לעצמם כינויים על מנת להסוות את זהותם האמיתית. הקפואריסטות אימצו מקצב בשם "קוואלריה" (cavalaria, הגיה:קָ‏וָ‏לָ‏רִיָ‏ה) כדי להסוות את אימוני הקפואירה. ברגע שהיו מגיעים שוטרים לסביבה, היו עוברים לנגן קוואלריה כאות אזהרה לכל הסובבים ואז משנים את המקצב לסמבה ושני השחקנים שברודה היו עוברים מיד לריקוד (כגון סמבה). עד 1920 עוד אסר החוק בברזיל על עיסוק בקפואירה.

העידן החדש
בשנת 1937 הוזמן מסטרה בימבה (Mestre Bimba, הגיה: מֵסְטְרִי בִּ‏ימְבָּ‏‏ה, שמו היה "מנואל דוס רייס משאדו" Manoel dos Reis Machado) לארמון הנשיאות להדגים את אומנותו. לאחר מכן הוא זכה באישור לפתיחת בית הספר הראשון לקפואירה בברזיל, שם לימד קפואירה רג'יונל (ראו קבוצות וסגנונות), סגנון אשר נחשב לפרי פיתוחו. בשנת 1942 פתח מסטרה פסטיניה (Mestre Pastinha) את בית הספר הראשון לקפואירה אנגולה במדינת באהיה. בסופו של דבר העביר הסנאט בברזיל חוק המכריז על הקפואירה כספורט לאומי, שני המורים זכו בהכרה כאבות הקפואירה וכיום היא נפוצה מאוד בברזיל (ואף נלמדת בקביעות על ידי חיילים בצבא). בנוסף, בתי ספר לקפואירה מברזיל פתחו נציגויות בכל רחבי העולם, כולל בישראל.

מקור המילה
מקור המילה קפואירה אינו ידוע בבירור וקיימות מספר השערות:

<!--[if !supportLists]-->•        <!--[endif]-->מילה בפורטוגזית שמשמעותה "עשב גבוה". כאשר האדון היה שואל איפה העובדים, היו משיבים לו: "בקפואירה" - כלומר, רוקדים הם לתומם. כך התאפשרה למעשה הכשרתם של העבדים הברזילאים למאבק באדוניהם.
<!--[if !supportLists]-->•        <!--[endif]-->פירוש אחר: חלקת יער שפונתה על ידי כריתת או שריפת העצים.
<!--[if !supportLists]-->•        <!--[endif]-->ההיסטוריון מקונגו בשם ק. קיא בונסקי פו-קיאו סבור כי מדובר בעיוות של המילה קיפורה משפת הקיקונגו
שמשמעותה לרפרף, "לפרפר" ממקום למקום, להיאבק, להילחם או להלקות, ובמיוחד משמש לתיאור תנועות של תרנגולים בקרב.
<!--[if !supportLists]-->•        <!--[endif]-->היסטוריונים שחקרו את מקור המילה בתרבות האינדיאנית סבורים שהמילה "קפואירה" היא בעצם חיבור של שתי מילים: capuaa era שפירושן "תקופת קָ‏פּ‏וּ‏אָ‏ה" על שם שבט הקפואה האינדיאני שנאבק בתקופה הקולוניאלית בעריצים הפורטוגלים.

מה חדש?

 
צור קשר

ארז מלכה

052-2653135

שם מלא
טלפון

אימייל

הודעה
 © כל הזכויות שמורות ל- מרכז ישראלי לקפוארה   |    עיצוב אתרים - סטודיו פאולה
אתר החוגים והפנאי המוביל בישראל נבנה על ידי "חוג" אתר החוגים